החלטה
1.תביעה כספית בסדר דין מקוצר על סך של 18,685,335.60 ₪ הגיש הבנק נגד הנתבעים בגין הלוואה שנטלה הנתבעת 1 ולא החזירה חרף דרישת הבנק לפרוע את ההלוואה. הנתבעת 1 היא חברה פרטית והנתבע 2 הוא מנהל הנתבעת 1 ובעל המניות היחיד בה, שחתם על ערבות לחובות הנתבעת 1 (נספח 1 לכתב התביעה- להלן: "הערבות").
2.בהתאם לכתב התביעה - מנהלת הנתבעת 1 חשבון בבנק התובע מאז 23.5.04; ביום 21.2.07 חתמה הנתבעת על מסמך תנאים כלליים לניהול חשבון (נספח 2 לכתב התביעה, להלן: "הסכם התנאים הכלליים") שהסדיר את התנאים לניהול החשבון לרבות אשראים והלוואות.
3.בהתאם לכתב התביעה נטלה הנתבעת 1 מהבנק הלוואת ON CALL בהתאם למסמך התנאים הכלליים (להלן: "ההלוואה"); על פי תנאי ההלוואה היה על הנתבעת לשלם, בין היתר, גם ריבית שבועית (להלן: "חוב הריבית").
4.החל מאמצע חודש יוני 2010 חדלה הנתבעת לשלם את חוב הריבית, ומשהתמידה באי עמידה בתשלום חוב הריבית פנה הבנק לנתבעת ביום 12.8.10 (נספח 4 לכתב התביעה) ודרש לפרוע לאלתר את ההלוואה ואת חוב הריבית. בחלוף כחודש ימים ומשלא פרעה הנתבעת את הנדרש (לא את ההלוואה ולא את חוב הריבית) הובהר לה בדרך של דרישה בכתב (נספח 6 לכתב התביעה) כי ינקטו נגדה אמצעים למימוש השעבודים והבטוחות שהעמידה לטובת הבנק.
5.על פי ספרי הבנק (נספח 7 לתביעה) סכום החוב הכולל בחשבון הנתבעת נכון ליום 3.10.10 הוא בסך של 18,685,335 ₪ - הוא סכום התביעה, אותו עותר הבנק לקבל.
ובצד זה תבע הבנק את הנתבע בהיותו ערב לחובות הנתבעת בהתאם לערבות המתחדשת עליה חתם עם פתיחת החשבון, ערבות שלטענת הבנק מהווה בטוחה עצמאית שאינה קשורה לבטוחות אחרות שקיבל התובע להבטחת חובות אחרים של הנתבעת ועליה חתם .
6.הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן;
בתצהיר הנתבע (הנפרש על פני 19 עמודים המכילים 135 סעיפים ולהם צורפו נספחים רבים ומפורטים) לא מצאתי כל טענה כי סכום ההלוואה לא נתקבל על ידי הנתבעת וגם לא מצאתי כל טענה כי ההלוואה או חוב הריבית הוחזרו, ולמעשה לא מצאתי כל הכחשה של החוב.
7.נכון כי יש לנתבעים טענות רבות מאוד נגד הבנק, ולמעשה טענו כל טענה אפשרית אף אם אינה רלוונטית; כך טענו נגד התנהלות הבנק, וביניהן טענות להתנהגות שאינה בהתאם לחובות הנאמנות, ההגינות והאחריות של התובע כתאגיד בנקאי שהוא גוף מעין ציבורי (סעיף 15 לתצהיר), ל'הרס' הבטחונות שנתנו לבנק (סעיף 23 לתצהיר), כי הבנק החתים את הנתבע 2 בניגוד לדין (סעיף 34 לתצהיר), כי הבנק פעל בניגוד למצופה ממנו, כי מערכת היחסים הארוכה שהיתה לנתבעים עם הבנק, בין באופן ישיר ובין באמצעות חברות אחרות, חייבה את הבנק שלא לאפשר הדרדרות כלכלית של הנתבעים (למשל סעיף 51 לתצהיר), כי הבנק המשיך להעמיד אשראי חרף הבטוחות שצומצמו (סעיפים 56 -59); כי הגם שהבנק לא התחייב התחייבות מפורשת להעמיד אשראי לנתבעת הרי שהנתבעים האמינו כי האשראי ינתן להם (סעיפים 79, 82, 87) כי הודעת הבנק בסופו של יום שלא יתן אשראי הגם שהנתבעים ציפו אחרת – הביאה לנפילה דרסטית במחירי מניות חברה אחרת שבשליטת הנתבע ולפגיעה מהותית בשווי הבטוחות (סעיף 90), ועוד טענו הנתבעים טענות לזכות קיזוז, טענות להטעייה, טענות נגד המסמך, טענות לנזק כבד שגרם הבנק לנתבעים ושבעטיו סוכלה אפשרות הנתבעת להחזר ההלוואה, טענות למערכת יחסים ארוכה 'מורכבת' וכוללת פעילות עסקית רחבה מזו המובאת בגדר תביעה זו והמצדיקה לטעמם בחינת התובענה לגופה והבאת הראיות שיתבררו בתובענה בטרם מתן החלטה בשאלת חיובם בחובות לבנק, אך, כאמור, באף לא אחת מהטענות לא מצאתי הכחשת חוב ההלוואה שנטלה הנתבעת כהלוואת ON CALL שנדרשה להחזיר, כזכות הבנק בהתאם לכללי הלוואת ON CALL; למבקש 2 היו טענות עצמאיות נגד חיובו, טענות המצדיקות לטעמו מתן רשות להתגונן, כך ציין כי כלל לא חתם על ערבות הרלוונטית להלוואה, וכי הבנק שינה את ההסכם לטובתו בלי לידע את הנתבע וכי אין משמעות לכתב ערבות המתחדשת החתום על ידו שעה שהבנק שינה את ההסכם.
8.יאמר כי לכל אורך בקשת הרשות להתגונן מסיתים המבקשים את הדיון למה שבעיניהם הוא לב לבה של המחלוקת נשוא התביעה, קרי, מערכת היחסים העסקית ארוכת השנים ששררה בינם, לרבות עם חברת אלדן טק, לבין התובע ושבמסגרתה הושגו הסכמות בין הצדדים, חלקן בעל-פה, שבהתאם להן תכננו הנתבעים את צעדיהם העסקיים; ועתה כשהבנק לא ענה לציפיות הנתבעים הם תולים את הגנתם בדרך של העברת הכשלים לבנק שהחליף את הגורמים המטפלים בענינם בבנק עד כי 'לא ידעו המחליפים את יוסף' ולטעמם נהג הבנק בחוסר תום לב חזר בו מהסכמות ובכך גרם להם נזקים כבדים.
כפי שציינתי, בהעדר תשובה ספציפית לתובענה מצאו הנתבעים להרחיב את כלל מערכת היחסים העסקית ששררה בין הנתבעים כבעלי שליטה בחברה ציבורית בשם אלדן טק בע"מ, (להלן: "אלדן טק"), שריכזה את מרבית פעילותה הבנקאית אצל התובע, אף היא צרכה אשראים מאת הבנק ולשם כך העמידה הנתבעת לטובת הבנק שיעבודים על נכסי מקרקעין ועל חלק מאחזקותיה בחברה ציבורית אחרת בשם רילון בע"מ.
הבטוחה העיקרית שנתנו הנתבעים להבטחת ההלוואה נשוא התביעה, כמו גם אשראים והלוואות אחרות שהועמדו על ידי הבנק, היתה חבילת מניות הנתבע באלדן טק, מניות הנסחרות בבורסה שמיניה וביה משמען כי ערכן כפוף לתנודות המסחר ומכאן שערך הנכס המשועבד משתנה.
טוענים הנתבעים כי הגם שמדובר בישויות משפטיות נפרדות, ראה הבנק בנתבעת ובאלדן טק לווה אחד והאשראים שהעניק הבנק לחברות אלה היו כרוכים אחד בשני מבחינתו.
9.וכך הפליגו הנתבעים בטענותיהם והרחיבו את 'סיפור' קריסת אלדן טק, כך ביקשו להניח תשתית עובדתית לטענותיהם כי מדובר במערכת יחסים ארוכת שנים בהם טופלו ענייניהם בבנק על ידי גורמים קבועים בהנהלת הבנק ונוצרה מערכת יחסים במסגרתה התנהלו הצדדים בשקיפות מלאה ותוך דאגה לאינטרס הכלכלי המשותף ולטענתם היו נכונים נציגי הבנק להתעלם מדרישות פורמליות וכך העמיד הבנק לנתבעת אשראי בסכומים נכבדים תוך הסכמה שבשתיקה עם הנהלת סניף הבנק שהנתבעים עבדו מולו.
לא אחזור על המסכת העובדתית שתוארה כאמור באריכות רבה ובפירוט במסגרת הבקשה לרשות להתגונן ורק בקליפת אגוז אומר כי ענינה באשראים שנתבקשו לאלדן טק כדי שתוכל לעמוד בהתחייבויותיה למחזיקי האג"ח (אג"ח שהתחייבה לפרוע עד מרץ 2010), ולשם כך נדרשו הנתבעים 'לעבות' את הבטחונות, והעבירו את מניות חברת רילון שהיו בחשבון אלדן טק בבנק הפועלים בע"מ; באותה עת אף קיימה הנתבעת מו"מ למכירת 50% ממניות אלדן טק לשותף פוטנציאלי שהתמורה יועדה לכיסוי יתרות האשראי של הנתבעת בבנק.
חרף ציפיות הנתבעת לקבלת האשראי ולהעמדת הכספים לטובת מחזיקי האג"ח הודיע הבנק כי החליט לא להעמיד את האשראי שאלדן טק ציפתה לקבל כדי לפרוע את האג"ח, בלי לנמק את הסיבות.
הודעת הבנק כי אינו מעמיד את האשראי גרמה לירידה דרסטית בשווי מניות אלדן טק ולפגיעה מהותית בשווי הבטוחות שהיו לבנק, ותוצאה נוספת היתה סיכול העסקה עם המשקיע הפוטנציאלי.
בצד אלה ציינה הנתבעת כי התנהלות הבנק גרמה לפגיעה במוניטין ובשמו הטוב של הנתבע בשוק ההון הישראלי (והוא שומר לעצמו זכות לתבוע בגין אלה), ובאשר לסכום החוב הנטען טוענים המבקשים כי יפנו למומחה מטעמם לחישוב גובה החוב (פנייה עתידית וממילא לא צורפה חוות דעת כזו).
לענין תוקף ערבות הנתבע טענו המבקשים שתי טענות;